מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ נ' סננס ואח'

החלטה

בית משפט השלום בקריות (השופטת מ. קלמפנר נבון) דחה ביום 22.5.11 את בקשת המבקשת לפסילת חוות דעתו של המומחה שמונה בתיק זה, בטענה שהוא חרג מסמכותו כאשר קבע את האחריות, קבע עובדות והביע עמדתו באשר לעובדות, והכריע הכרעות משפטיות. בית המשפט קבע כי המומחה לא חרג מסמכותו, ואף אם הביע דעתו בשאלת האחריות, ההכרעה בידי בית המשפט. נקבע, כי ניתן להפיג את חששות המבקשת באמצעות הסעדים העומדים לרשותה לפי פרק יא לתקנות סדר הדין האזרחי, שטרם נוצלו. על כך הגישה המבקשת בקשה לרשות ערעור, והמשיבים מתנגדים לה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

לא מתקיימים בענייננו תנאי סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (כפי שתוקן בתיקון 52) שנכנס לתוקפו ביום 27.7.2008, לעניין מתן רשות ערעור על החלטה אחרת, כדלקמן:

"החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

התנאים האמורים בסעיף למתן רשות ערעור לא התקיימו.

אני דוחה את הטענה כנגד קביעת עובדות על ידי המומחה. המומחה חייב להניח עובדות מסוימות לצורך עבודתו, ואם יוכח אחרת במסגרת הדיון בתביעה, כמובן שתהיה לכך השלכה על מסקנתו, ולכן ניתן לשאול אותו כיצד תשתנה מסקנתו אם יוכח אחרת. כמו כן, על המומחה לקבוע עובדות המצויות בתחום מומחיותו, וזה בדיוק תפקידו.

אני דוחה את הטענה כאילו חרג המומחה מסמכותו, בין היתר כאשר המליץ כיצד לחלק את האחריות. המומחה הוסמך להביע דעתו במחלוקת העיקרית שהיא "בשאלה מי מהנתבעים חב כלפי התובעים", כדברי ההחלטה מיום 18.4.10. המומחה אינו מכריע אלא ממליץ בפני בית המשפט, בתוקף מומחיותו, וזה בדיוק מה שעליו לעשות. בית המשפט הוא שיחליט. להסיר ספק, בית המשפט הוא הפוסק האחרון לא רק בשאלות משפטיות שהעלה המומחה, אלא גם בשאלות עובדתיות (ראה: ע"א 02 / 2541 לנגר נ' ששון יחזקאל פ"ד נח (2) 583, שם החליט בית המשפט העליון שהנפגע נחבל בראשו, למרות שלא היתה עדות לכך ברישומים הרפואיים, מתוך הנחה שאם קיבל מכה בירך, ונפל על מכסה המנוע, ודאי נחבל גם בראשו).

אני דוחה את ההבחנה שמנסה המבקשת לערוך בין שאלות מקצועיות לבין שאלות משפטיות. הן שלובות זו בזו. כך למשל, כאשר נדרש מומחה למדוד חדר, אין הוא רשאי להסתפק במדידת אורכו ורוחבו, אלא עליו להתייחס גם להגדרת "חדר" בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) ולקבוע כיצד היא מתקשרת לחדר שבפניו. המבקשת ציטטה את ע"א 2099/08 עירית אשקלון נ' תשלו"ז, אבל באותו פסק דין, למרות השימוש בנוסח של חריגה מסמכות, נראה כי הפגם העיקרי בחוות דעת המומחה היה שבמקום לחשב את ההיטלים והפטורים לפי האגרות כפי שהתבקש, חישב בדרך אחרת, המבוססת על בדיקת סבירות התעריפים. ניתן לראות זאת כחריגה מסמכות, אבל זהו בעצם מומחה שלא עשה כלל את המוטל עליו. מכל מקום, המומחה נדרש באותו פסק דין לחוות דעתו בשאלות משפטיות, והפגם היה שלא בדק את השאלה המשפטית הנכונה. ככל שיש בפסק דין זה להשליך על נושא הבקשה, יש בו אישור לכך שהמומחה מוסמך להציע את דעתו בשאלות האחריות הנובעות ממסקנותיו.

אני דוחה את טענת המבקשת, כאילו יש להסיק את פסק הדין מהמלצת בית המשפט לבוא בדברים על בסיס חוות הדעת. אם אין המבקשת רוצה, אין היא חייבת לבוא בדברים, ואם היא רוצה לבוא בדברים אבל לא על בסיס חוות הדעת, היא רשאית לעשות גם זאת, ובלבד שתגיע להסכמה.

לפיכך, על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקשת תשלם לכל אחת מקבוצות המשיבים הוצאות הבקשה בסך 3,480 ₪. המזכירות תחלק את העירבון שהופקד לשניים, ותשלח כל מחצית לאחת מקבוצות המשיבים.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"א, 15 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: